הרב עובדיה יוסף

הרב עובדיה יוסף (נולד ב-י"א בתשרי ה'תרפ"א, 23 בספטמבר 1920, בבגדאד) הוא מנהיגה הרוחני של מפלגת ש"ס ומהחשובים שבפוסקי ההלכה בדורות האחרונים. בשנים 1973 - 1983 כיהן כרב הראשי הספרדי והראשון לציון. כיום הוא נחשב בעיני רבים לבכיר הרבנים בעולם היהודי, המוסמך להביע דעת תורה, והוא זוכה לתארים "פוסק הדור", "גדול הדור", "מאור ישראל" ו"מרן". חתן פרס ישראל לספרות תורנית לשנת תש"ל (1970)‏[1].

לרב יוסף שני פרויקטים המשולבים זה בזה, ומגולמים בתוך הסיסמה "להחזיר עטרה ליושנה": פרויקט הלכתי, במסגרתו הוא שואף ליצור קודקס תורני אחיד, הכפוף לפסיקה ההלכתית של בעל השולחן ערוך; ופרויקט חברתי, שבמסגרתו הוא מבקש לקומם את מעמדם של הספרדים אל מול ההגמוניה האשכנזית-תורנית. הגמוניה זו, שחווה במהלך מרבית שנות חייו, התערערה עם השנים, במידה רבה כתוצאה מפעילותו ההלכתית והפוליטית הענפה.

הפרויקט ההלכתי של הרב יוסף הוא בגדר חידוש בעיקרו, שכן בקשתו לאחד את המסורות ההלכתיות לאור פסקי רבי יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך", לא מהווה חזרה בלבד למסורת הפסיקה הספרדית המקובלת (ואף לא למסורת המקובלת של יהודי בגדאד, העיר בה נולד). במסגרת הפרויקט זה מבקש הרב יוסף לאחד את מנהגי העדות בארץ ישראל, תוך ויתור על מנהגים ומסורות (לעתים רבות, קבליות) שנהגו העדות השונות בארצות מוצאם, טרם עלייתן לארץ ישראל.

על אף שהרב יוסף נטוע בתוך העולם התורני-חרדי, עמדותיו ההלכתיות-חברתיות אינן מתמיינות בקלות בתוך קטגוריה זו. כך למשל, לצד רצון לייצר בני תורה ספרדים שתורתם אומנותם ויחס עוין לבית המשפט העליון, ניצבת פסיקתו המקלה ויחס חיובי יותר לחילונים ולציונות.
מקור ויקיפדיה העברית